לרכיבה הטיפולית השפעות סנסומוטוריות, השפעות פסיכולוגיות והשפעות חברתיות. (דניאלי, 1999; Potter, Evans & Nolt, 1994):
השפעות פסיכולוגיות
עלייה במוטיבציה – הרכיבה מביאה לעלייה במוטיבציה להישגים. הן היכולת לשלוט בחיה גדולה בעזרת כוח קטן יחסית והן מיקומו של הרוכב, מקנים לרוכב תחושת כוח וביטחון וגורמים לו לרצות להתנסות בפעילויות נוספות ברכיבה ולשפר את ביצועיו. למשל: חולה המרותק לכסא גלגלים יכול, בשבתו על הסוס, לצפות בעולם מגבוה ולהרגיש שהוא ככל האחרים; רוכבים בעלי קשיי דיבור, ינסו לתקשר עם הסביבה תוך כדי רכיבה.
תחושת כבוד עצמי – בזמן הישיבה על הסוס, יכול הנכה להיחשב כבריא ויש לו הזדמנות לצפות על המתרחש בעולם מנקודת מבט אחרת. תחושת הגוף והיכולת לקבל אחריות לגבי עצמו ולגבי הסוס, גורמות להערכה עצמית גבוהה לחיזוק האגו ולפיתוח האישיות
השפעות חברתיות
שיפור התנהגויות חריגות–התנהגות הרוכב מתקבלת אצל הסוס ללא שיפוט מראש, ולכן אם הרוכב יגרום כאב, בהלה או אי-נוחות לסוס, הסוס יגיב באופן אינסטינקטיבי בבהלה או בתוקפנות, וכך לומד הרוכב באופן ישיר ומיידי התנהגות שהיא נאותה. בנוסף, ניתן בעת עבודה בקבוצה, ליצור מצבים שידחקו את הרוכבים לתגובות האופייניות להם ובעזרת המדריך ושאר חברי הקבוצה לדון בבעיה ולשפר התנהגות.
שיפור הקשר בין אדם לרעהו- תגובותיו של הסוס כלפי אדם המטפל בו כמו: צהלות וחיכוך פנים, גורמות למטופל תחושת קשר ואהבה. בעזרת בניית הקשר "אדם-חיה" לומד המטופל את יכולות הקשר בין אדם לרעהו. כאשר עובדים עם כמה מטופלים יחד, העניין המשותף בסוס מהווה בסיס לקשר ביניהם ואף תורם לביצוע משימות שלא היו יכולים לבצען לבד, כגון שיתוף פעולה בניקוי פרסות שקשה לבצעו לבד, שיתוף פעולה באיכוף הסוס וכד". הרוכבים בקבוצה צריכים להתחשב אחד בשני ולהגיב בהתאם להוראות הניתנות לכולם. לעיתים רוכב מסוים מוביל ולעיתים נמצא במאסף, יש מצבים בהם הרוכב מצטיין או נכשל, ובמשך שיעור אחד אפשר לעבור ממצב למצב במהירות, כל זאת בשליטה מכוונת של המטפל.
השפעות סנסומוטוריות
שיפור היציבה – חסרים בבקרת היציבה נובעים מבעיות בשיווי משקל ובקואורדינציה, מחסורים בגירויים וסטיבולריים תקינים שפוגעים בהתפתחות תקינה של רפלקסים יציבתיים וכן מפגיעות נרכשות או מולדות, מפגיעות אורתופדיות חבלתיות ומפגיעות נוירולוגיות. מחקרים מוכיחים שהרכיבה הטיפולית משפיעה על שיפור היציבה ובקרתה.
שיפור שיווי המשקל – כאשר רוכב יושב על סוס, נע מרכז הכובד שלו בשלושה מימדים: קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה ותנועת רוטציה. כדי להישאר יציב, על הרוכב לפתח תגובות שיווי משקל. השימוש בארכובות ותרגול נשיאת משקל עליהן תורם לפיתוח שיווי המשקל.
נרמול טונוס – הטונוס מוגדר כ"רצון" השריר להתכווץ. כאשר המוח שולח גירויים לשריר ללא בקרה, נוצר מצב של עודף טונוס – ספאזם. כאשר כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים, נשלח לשריר מספר מועט מדי של גירויים, או כאשר תגובת השריר לגירוי עצבי חלשה, האדם סובל מרפיון – היפוטוניה. תנוחת הישיבה של הרוכב על הסוס, מרחיקה את הרוכב מהתבנית הפתולוגית. כשמופחת הספאזם משתפרות היכולות הבסיסיות. אצל רוכבים היפוטוניים גרייה זו, אם היא מבוקרת, יכולה להעלות את הטונוס לכיוון המצב הנורמלי.
השפעת התנועה התלת ממדית של הסוס – התנועה התלת ממדית של הסוס גורמת לפרקי הירכיים, הגב, הגו התחתון, הכתפיים והראש להגיב בדומה לתגובה הקיימת אצל אדם בעל הליכה תקינה.
שיפור בטווחי תנועה – בזמן הרכיבה גדל טווח התנועה המפרקי בזכות התנועתיות או נרמול הטונוס.
שיפור קואורדינציה – הרכיבה משפרת את הקואורדינציה ומחזקת תגובות רפלקסיביות. בעזרת הסוס לומד הרוכב לתאם בין אברי גופו השונים, וזאת כדי להשיג השפעה על הסוס. מכיוון שהתנועות חוזרות על עצמן פעמים רבות הן יכולות להפוך לאוטומטיות.
הגברת הקלט החושי – באמצעות הרכיבה הטיפולית חשוף הרוכב ליותר גירויים מסוגים שונים. בספרות העוסקת בתרפיה בשיטת האינטגרציה החושית, נמצאו הוכחות שגירויי מגע, גירויים וסטיבולריים וגירויי התמצאות, הם הגורמים הדומיננטיים בהתפתחות מוטורית.
תרגול כללי – הרכיבה דורשת הפעלה של מערכות שרירים גדולות, דבר המשפיע ישירות על המערכת הקרדיווסקולרית, על מערכת הנשימה ועל המערכת המטבולית.
